מעשה במדינה/עפ"י סיפורו של לוין קיפניס לטו בשבט מעשה בשקיק

מעשה במדינה
חדשה, קטנטנה,
שעפה ברוח
בעולם הפתוח
וסופסוף חשבה
ששכב
קצת לנוח.

בא צ׳יקו
מארץ מרוקו
"דפיק דפוק דפיק"
היש מקום מספיק?
והמדינה קטנה
ומוכנה ומזומנה.
קפץ ונכנס פנימה.

באה תמר
מארצות המדבר
שחורה ונאווה
כמלכת שבא
דפקה על שערי המדינה
מרוגשת. ממתינה.
"דפיק דפוק דפיק"
היש מקום מספיק?
-מי את ,תושב או זר?
-אני תמר
מן המדבר.
-בואי תמר, שבי עמנו
יש מקום פה לכולנו.
פסעה ונכנסה ארצה.

בא סאשה ועימו נטאשה ודוסיה
מארצות הקור , מערבות רוסיה
שיניים משקשקות וצרובי עור
מרוח הסער בארצות הכפור.
"דפיק דפוק דפיק"
היש מקום מספיק?
-מי שם??
-זה אני צ׳יקו ממרוקו
-ואני – תמר, מן המדבר
ומי אתם?
-אנחנו סאשה ונטאשה וגם דוסיה
באנו ארצה מפאתי רוסיה
אפשר להיכנס?
– וודאי !! בואו, שבו עימנו
יש מקום פה לכולנו.
קפצו ועלו ארצה.

הלכה ובאה גברת
פולניה ומדברת
עגלגלה כתאנה
רוצה לבוא למדינה.
הציצה פנימה ושאלה:
"דפיק דפוק דפיק"
היש מקום מספיק?
מי את גברת סגלגלה
שאלוה במקהלה
-אני גברת בז׳יז׳ינה
מפולין באתי לישאלסקה מדינה
ומי אתם?
אני צ׳יקו ממרוקו
וזו תמר מן המדבר
ויש פה גם אצ סאשה ונטאשה
ואת דוסיה
עולים מרוסיה.
בואי גם את ושבי עימנו
יש מקום פה לכולנו.
פסעה ונכנסה פנימה.

באו יוסל ולייאה
עם צאצאים עשרים
ועעד מאה
היישר ממאה שערים
ורצה להיכנס פנימה
"דפיק דפוק דפיק"
היש מקום מספיק?
-מי אתם ? שאלו החברים
אנחנו יוסל ולאה
ממאה שערים
וילדינו פה עשרים
-בואו,בואו שבו עימנו
יש מקום פה לכולנו
צעדו בשיירה מתונה
לעובי מותני המדינה.

בא סעדיה הקטן, שחור עיניים
מארץ תימן, עם "סימנים"על לחיים
עם כתונת פסים לבנים ושחורים
דואה בפליאה על כנפי נשרים
"דפיק דפוק דפיק"
היש מקום מספיק?
מי אתה ? שאלו במקהלה
היש את נפשך להצטרף לעמסגולה?
-אני סעדיה הקטן
ובאתי לכאן
מארץ תימן
-בוא אחינו, שב עימנו
יש מקום פה לכולנו.
נכנס סעדיה בשערי המדינה,
התכופף ונשק לעפרה, פצח בריקוד ומנגינה,
ובירך את ציון התמה והעדינה.

ומאז ועד היום
מתמלאה הארץ באחים
כוםם הם אנו. בני מלכים.
סלט של אנשים שפות ומנהגים
תערובת פרי חיים, שזורים וארוגים.
ויש מקום. פה. שבו עימנו
כי לב אחד יש לכולנו
ומקום
צריך בלב
עם הכל נסתדר אחר כך. גם כשכואב.

ודווקא בימים מסובכים שכאלה עם המון בעיות שאלות ותהיות בחרתי לראות את השילוב המופלא של כולנו פה בארץ, במארג הבלתי אפשרי הזה שמתקיים יום יום עם המון קשרים יפים ואנושיות מרגשת על אם הדרך. ארץ ישראל זה הסלט הכי טעים שאני מכירה עם הפירות שצומחים לשנים ארוכות הלאה בסיעתא דישמיא.

ואם רק נעשה קצת מקום בלב זה לזה…. הרי שזו ארץ הצבי והיא נמתחת….. ויש מקום בלב לכולנו יחד.

וזה בעיני גם אחד משבחיה של ארץ ישראל.